קודם כל, תודה לכל מי שהגיב לפוסט הקודם שלי! ממש כמו להיכנס לדירה חדשה וביום למחרת כבר לגלות שלטי "ברוכה הבאה" על הדלת.
אתמול, אחרי שנים רבות בהן חגגנו את ליל הסדר בבית, ארזנו את עצמנו, נסענו לבית אחותי וגיסי - ה"מלון" הזמני שלנו, ואחרי שאספנו את תושבי הבית המשכנו לביתם של הורי גיסי, שם פגשנו את קרובי המשפחה למיניהם - סבא וסבתא ודוד ודודה ונכדים ונינים...
הסדר התחיל על מי מנוחות. יש משהו משחרר בלהיות האורחים ולא המארחים. כל הצעות העזרה שלנו נתקלו בסירוב מוחלט מצד המארחים, ותפקידנו היחיד בכח היה להתרווח על הכיסא ולהנות מהאוכל. לא צריך לפנות, להביא, לדאוג לכך שכולם יהיו מרוצים, לשטוף כלים אחרי הארוחה וכו'.
ובכן, בעודי מתרווחת לי על כסאי ומכינה את עצמי לבילוי פסיבי, הגיעה ההנחתה. אחרי ה"קדש" הגענו חיש מהר ל"רחץ". היות שמדובר בליל הסדר ולא באחת הארוחות הרגילות, לא מדובר ברחיצת הידיים הרגילה. נהוג שאחד מבני הבית עובר בין כולם עם גיגית ונטלה ושופך מים על ידיהם של המסובין. אצלנו בבית היה תפקיד זה שמור לאחותי. היא היתה עוברת בין כולם, ואם זכרוני אינו מטעיני, כל אחד היה נוטל לעצמו. לא ידעתי מה המנהג אצל הורי גיסי.. בכל אופן, ישבתי לי בניחותא ולא חשדתי במאום כשלפתע המארחות- אמו של גיסי ואחותו, קראו בשמי ונידבו אותי למשימה זו בטענה, שזה התפקיד של הרווקים במשפחה, ואם ברצוני להתחתן, כדאי לי לבצע את המשימה הקדושה. באותו רגע נפל לי האסימון; הבנתי מה הפסדתי כל השנים האלה, שבהן הנחתי לאחותי, הצעירה ממני, לעשות זאת. שנה אחרי שנה היא ביצעה את התפקיד כבר מתוך הרגל, ואחרי כמה שנים כאלה הסתבר שההרגל הזה השתלם לה.
תוך כדי מחשבות מה היה קורה לו הייתי אני לוקחת על עצמי את התפקיד בזמנו, קמתי לבצע את חובתי כרוווקה הראשית של השולחן. אמנם לפני"כ עוד ניסיתי להצביע על הרווקים במשפחה של גיסי - בני הדודים, אך כנראה רווקות בנות 32 מלחיצות אותם יותר מרווקים בסביבות גיל ה - 23. חזרתי על הסבב הזה עוד פעם אחת במהלך הסעודה (פעמיים כי טוב!), ונפל לי אסימון נוסף - הבנתי שמספר הפעמים של הרחיצה נובע למעשה מהייעוד האמתי שלה - פעם אחת אינה מספיקה, והיה צורך לעשות זאת עוד פעם אחת לצורך החיזוק; כביכול להבטיח, שלא יהיו אי הבנות ושמבצע סבב הרחיצה אכן ימצא את החצי השני שלו. אני מוכרחה לציין שוב, שלאחותי זה אכן הצליח, ובגדול; גיסי הוא בחור מקסים, שהפך להיות בן בית רצוי במשפחתנו, וגם עם משפחתו אנו מסתדרים נפלא.
בסה"כ אפשר לומר, שהיה בהחלט מרענן, נחמד ו... טעים! אפילו שרנו תוך כדי הסדר ובסופו את כל השירים כמיטב המסורת. אמנם הסדר בבית הוריי יותר ארוך ויותר קולני (מה שהופך את זה ליותר כייף), אך בהחלט היה נחמד לשנות ממנהגנו, להפוך ממארחים לאורחים ו... להפיל כמה אסימונים בדרך ;)
;){kind=link}